המק"מ הוא אגרת חוב ממשלתית המונפקת לטווח זמן קצר (עד שנה). זוהי אגרת חוב שקלית לא צמודה נושאת ריבית. הרווח המתקבל במק"מ הוא כולו רווח הוני הנובע מהעובדה שהמק"מ מונפק בדיסאג'יו (מחיר הנמוך מערכו לפדיון שהוא 100) ויוצא לפדיון במלוא ערכו - 100. אופן חישוב התשואה יוסבר בהמשך.
הנפקות של המקמ"ים, היקפן והפעילות בהם נתונים בידי בנק ישראל. המק"מ משמש את בנק ישראל כאחד מכלי המדיניות המוניטרית שמטרתה היא ספיגה/הזרמה של כסף וקביעת שיעורי הריבית. על פי החוק, מותר להנפיק מק"מ לתקופות של 4, 8, 12, 21, 26, 39, 52 שבועות. ההנפקה נערכת תמיד בימי ג' בשבוע והחיוב הכספי ביום ד' שאחריו. בחגים, ההנפקה נערכת ביום העסקים הראשון שלאחר מכן והחיוב הכספי מבוצע ביום המחרת. פדיון המק"מ יהיה תמיד ביום ד' בשבוע. גם בעת קניה/מכירה בבורסה, החיוב/זיכוי הכספי יהיו יום לאחר מכן.
בנק ישראל מוכר מק"מ גם לתקופות שונות מאלו שהוזכרו לעיל וזאת ע"י פעילות ישירה בשוק המשני (הבורסה לני"ע), כמו כן הוא פועל ע"י מכירה באמצעות "הצעות מכר" הזהות לחלוטין להנפקה במקרו, למעט העובדה שהסדרה הנמכרת כבר נסחרת בבורסה וזה מתוך המלאי של בנק ישראל.
ההנפקה של המק"מ נעשית באמצעות מכרז על התשואה, בניגוד להנפקות אג"ח שם המכרז (נכון לעתה) הוא על המחיר. המק"מ, כאמור, נמכר במחיר הנמוך מ100%- ויוצא לפדיון ב100-. הרווח נובע מהפער בין מחיר הרכישה למחיר הפדיון. רווח זה פטור ממס לציבור הרחב ולקרנות הנאמנות. בנקים וגופים פיננסיים אחרים, חייבים במס גם על רווחי המק"מ.
המק"מ הוא כלי השקעה לטווח זמן קצר. כל עמלה שמוטלת עליו משפיעה באורח ניכר על שיעור התשואה. כדי לאפשר לציבור הרחב לרכוש את המק"מ ברווח אטרקטיבי, הגיע בנק ישראל לסיכום עם כל חברי הבורסה לפיו עמלת הרכישה המירבית תהיה בשיעור 0.1% ולא תהיה עמלה במכירה ובפדיון.
לכל סדרת מק"מ המונפקת והנסחרת בבורסה ישנו מספר מזהה המורכב מארבע ספרות - xxxx. בקריאת המספר משמאל לימין, 2 הספרות הראשונות מצביעות על החודש (טווח מספרים 12-01), הספרה השלישית מראה על מספר השבוע באותו חודש (טווח מספרים 5-1) והספרה הרביעית מצביעה על השנה.


חישוב תשואה מקורבת באג"ח
חישוב התשואה המדוייקת מושתת על עיקרון היוון זרמי תקבולים. בחלק זה נסתפק בעקרונות חישוב תשואה מקורבת.
בכל מקרה, יש להביא בחשבון שלושה גורמים המרכיבים את תשואת האג"ח (כפונקציה של הזמן לפדיון):
1. תקבולי ריבית.
2. תקבולי קרן.
3. מחיר אגרת החוב.
יש להבחין בשני מצבים בסיסיים: הריבית השנתית (או החצי שנתית, כפי תנאי האג"ח) היא סדרת תקבולים קצובים וקבועים, רב פעמיים. לעומתה, הריבית הצבורה ורווח (או הפסד) ההון הינם תקבולים חד פעמיים. מדוע חשובה לנו האבחנה? משום שהתקבול הקבוע מהווה במלואו חלק מהתשואה השנתית, בעוד שהתקבולים החד פעמיים מתייחסים למשך כל חיי האגרת ויש לפרוס אותם לאורך כל שנות חיי האגרת וע"י כך לתת ביטוי להשפעת התקבולים החד פעמיים בהתאמה לשנה. רק כך ניתן להפכם באופן משוקלל לחלק מהתשואה השנתית.

עקרונות לחישוב התשואה השנתית
חישוב התשואה יבוצע בשלבים, כפי שיוסבר להלן:
1. יש לחשב את הערך המתואם של האג"ח. דהיינו: מה היה שוויה התיאורטי של האג"ח, לו היתה צריכה לצאת לפדיון ביום החישוב. חישוב הערך המתואם צריך להביא בחשבון את המדד הבסיסי ביחס למדד האחרון הידוע (או שער הבסיס ביחס לשער האחרון הידוע כשמדובר במט"ח). אנו מתייחסים בשלב זה רק לקרן: לריבית נתייחס בהמשך.
2. הערך המתואם אינו בהכרח מדוייק, משום שהמדדים מתפרסמים אחת לחודש והתאריך המבוקש על ידינו יכול להימצא בתקופת ביניים.
מדד המחירים אשר מפורסם אחת לחודש, מייצג למעשה את אמצע החודש אשר בגינו הוא מתפרסם. במה הדברים אמורים? שיעור המדד החודשי מבטא הצטברות של שינויי מחירים ב"סל" המצרכים המרכיב את המדד. שינויים אלה התרחשו לאורך חודש שלם והמדד שהתפרסם מייצג את ממוצע השינויים שחלו במחירים בין תחילת החודש ועד סופו. לכן, ממוצע זה משקף מבחינת נקודת זמן את אמצע החודש כלומר, ה15- לחודש.
לצורך המחשה, נניח שאנו נמצאים בתאריך 10 לינואר. המדד האחרון הידוע בתאריך זה הוא המדד אשר התפרסם ב15- לדצמבר בגין חודש נובמבר וליתר דיוק, הוא מתייחס מבחינת נקודת זמן ממוצעת ל15- בנובמבר.
עתה, אם ברצוננו לבצע תיקון של הערך המתואם, התיקון יבוצע כדלקמן: א. תוספת הפרשי הצמדה, בהתאם למדד החזוי, בגין הימים שחלפו מאז המדד האחרון שפורסם ועד ליום החישוב. משמע, נוסיף הפרשי הצמדה עבור התקופה 16 בנובמבר - 15 בדצמבר ועוד עבור התקופה 16 בדצמבר עד 10 בינואר.
ב. מאחר שמדד התשלום הוא בדרך כלל המדד האחרון הידוע, נוצרת שחיקת תשואה מאז יום פרסום המדד ועד ליום התשלום בפועל. שחיקה זו תובא בחשבון בעת החישוב ע"י גריעה מהמדד הידוע (או לחילופין, תוספת למדד הבסיסי) בגין הימים הללו. למשל: אם יום הפדיון חל ב25- בחודש, יש להתייחס כך ל40- הימים שבין ה15- לחודש הקודם בגינו ידוע המדד ועד ה25- לחודש השוטף שהינו יום הפדיון.
יש לזכור שבמקרה של פדיון מוקדם מדובר ב30- ימי מדד נוספים (באג"ח מסוג גליל).
3. תקבולי הריבית מהווים אחוז מהערך המתואם המתוקן (סעיף 2). לצורך חישוב התשואה, יש למצוא שווי הריבית בנקודות מהערך המתואם ע"י הכפלת אחוז הריבית (נטו/ברוטו בהתאם לענין) בערך המתואם.
4. יש לחשב את הריבית הצבורה באג"ח. לשם כך מתייחסים לריבית עבור התקופה שחלפה מיום תשלום ריבית אחרון ועד ליום החישוב. משנמצא אחוז הריבית הצבור באג"ח יש לתרגמו לנקודות מהערך המתואם. הריבית הצבורה מהווה איפוא תקבול תאורטי לרוכש האג"ח, דבר המביא להוזלת מחיר רכישת האג"ח.
5. הפחתת הריבית הצבורה (בנקודות מהערך המתואם) ממחיר השוק של האג"ח. התוצאה המתקבלת הינה מחיר שוק של האג"ח מנוכה ריבית צבורה.
6. למציאת רווח/הפסד הון לתקופה בנקודות, יש להפחית מהערך המתואם (סעיף 2) את מחירי האג"ח מנוכה ריבית צבורה (סעיף 5).
7. למציאת תרומת רווח/הפסד הון לתשואה השנתית, יש לחלק רווח/הפסד ההון לתקופה שנתקבל בסעיף 6 במספר השנים עד לפדיון.
8. יש למצוא מחיר השקעה ממוצע. כפי שראינו:
בסעיף 2 מצאנו ערך מתואם של האג"ח. בסעיף 5 מצאנו מחיר האג"ח בשוק מנוכה ריבית צבורה. מחיר ההשקעה הינו ממוצע חשבוני פשוט של שני ערכים אלה. ממוצע זה הינו הפתרון לשני מצבים שקשה לתת להם תשובה נאותה בלי חישוב תזרים תקבולים מפורט.
* האחד - הריבית ההולכת וקטנה בשל העובדה שהיא מחושבת לקרן פוחתת (בעקבות תהליך של פדיון חלקי או התקצרותו של זרם התקבולים).
* השני - תיקון התשואה באופן שיובא בחשבון האלמנט של ריבית דריבית.
9. יש לחבר התקבולים מריבית לשנה ורווח/הפסד הון לשנה כפי שהתקבלו בסעיפים 3 ו7-.
10. יש להשוות סך התקבולים (סעיף 9) עם מחיר הרכישה הממוצע (סעיף 8) ולהכפיל ב100- על מנת לקבל תשואה שנתית באחוזים.

השקעות אגרות חוב (אגח)