מעצם טבעו כרוך המסחר במטבע חוץ בסיכונים, אותם ניתן לחלק לארבעה סוגים: סיכוני שער, סיכוני שער ריבית, סיכון לאי-עמידה בהסכם וסיכון מדיני.

סיכוני שער
עד 1971 היו שערי החליפין קבועים (כפי שצוין לעיל) ועל כן סיכון של שער היה רק כאשר אחת המדינות פיחתה או תיספה את המטבע שלה. כיום נמצאים שערי החליפין בתנועה יחסית מתמדת, אשר בעקבותיה גורם הסיכון הוא רב. מובן, שחשיפה לסיכון מסוג זה נובעת רק כתוצאה מפעולה חד-צדדית במטבע-חוץ, קניה או מכירה, אשר יוצרת מצב "פתוח" ((Open Position בספרי המשקיע. כל עוד לא כוסה על-ידי פעולה נגדית, יישאר המשקיע חשוף לסיכון של שינוי לרעתו בשער.
למעשה, נחשפים לסיכונים של שער לא רק בשל היתרות הכספיות ה"פתוחות", אלא גם בשל מכלול הנכסים וההתחייבויות במטבע-חוץ.
סיכוני שערי ריבית
סיכונים של שערי ריבית נוצרים כל אימת שקיימת אי-הקבלה במועדי הפרעון של מערכת פעולות במטבע-חוץ.
מכאן שגם לו הצליח המשקיע להתגונן בפני סיכונים של שער ע"י עיסקות "חליפין", שהן דו-צדדיות, הרי שמועדי פידיון שונים חושפים את המשקיע לתנודות בשערי הריבית לאורך כל תקופת הביניים.
סיכון לאי-עמידה בהסכם
ביצוע עיסקה במטבע-חוץ כרוך עימה הסיכון, ולו הקטן ביותר, שהצד מנגד לא יעמוד בהתחייבותו. הדוגמא היותר שכיחה היא אולי זו של משקיע הנכנס לקשיים פיננסיים.
סיכון מדיני
כמעט שאין מדינה שלא התערבה אי-פעם בצורה זו או אחרת בהליכי מטבע-חוץ - אם בהגבלות בשוק המטבע המקומי ואם בהגבלות על משקיעים זרים. בכל מקרה התוצאה היא של תנודות, לרוב חדות ובלתי צפויות, בשערי החליפין של המטבע המקומי. אמנם ברוב הכלכלות של המדינות המתועשות מגמת השינוי בעשור האחרון היתה לכוון של ליברליזציה, אך אין להתעלם מאפשרויות של שינוי מדיניות גם בארצות אלו.

מדוע יש צורך במכשירי הגנה במטבע חוץ
בשנים האחרונות אנו עדים לשינויים חריפים ותכופים ביחסי המטבעות בעולם. שינויים אלה חושפים את העוסקים בסחר חוץ בפני סיכוני מטבע חוץ, אשר עלולים לגרום להפסדים ניכרים.

מי צריך להתכסות בפני סיכוני מטבע חוץ
לאיש העסקים, המייבא או המייצא סחורה, ציוד או חומרי גלם, ומן הסתם עלות היבוא, או תקבולי היצוא, הינם במטבע אירופי, בעוד הוצאותיו בארץ והתחשבנותו הפנימית לצורך רווח והפסד נעשים בד"כ במונחי דולרים - עלולים להיגרם הפסדים:
ליבואן - כתוצאה מהתחזקות המטבע האירופי, שעליו לשלם בתמורה לסחורה המיובאת, דבר שיגדיל את הוצאותיו במונחי דולרים מעבר למה שהתכוון לשלם עפ"י תחשיביו.
ליצואן - כתוצאה מהיחלשות המטבע האירופי, שבו יתקבלו תמורות היצוא, תקטן הכנסתו בהמירו את תמורות היצוא למונחי דולרים.
זאת ועוד, רבים המקרים, שבהם יבואנים ואנשי עסקים חותמים חוזים לייבא סחורה מאירופה, כאשר המחיר נקבע מראש במטבע אירופי, ואילו קבלת הסחורה והתשלום עבורה יבוצעו במועד מאוחר יותר. מזה יוצא, שהתחזקות המטבע האירופי בתקופה, שבין יום קביעת המחיר לבין יום התשלום, מגדילה את עלות היבוא במונחי דולרים וממילא מקטינה את הרווח המתוכנן מהעיסקה.