הנפקה בדרך של "זכויות" היא הנפקת אקוויטי (הון עצמי) לכל דבר המחייבת פרסום תשקיף הנפקה. הזכות היא פריבילגיה הניתנת לבעלי המניות ובעלי ניירות ערך קיימים אחרים של חברה היוצאת בהנפקה חדשה.
ההעדפה מתבטאת בזכות לרכוש את ניירות הערך החדשים המונפקים במחיר הנמוך ממחירם בבורסה באותה עת, או מהמחיר המוצע לציבור הרחב. המחיר הנמוך מבטא את ההטבה הגלומה בזכות.
לחילופין, יתכן ומדובר בהנפקת ני"ע חדשים לחלוטין אשר עדיין לא נסחרים בבורסה ואלה מוצעים תחילה לבעלי המניות בחברה כבעלי זכות ראשונה. קיימת גם האפשרות שחברה תנפיק לבעלי מניותיה, בדרך של זכויות, ניירות ערך של חברה אחרת (חברה בת), כך למשל, חברת כלל תעשיות הנפיקה לבעלי מניותיה כתבי אופציה של כלל תעשיות אלקטרוניקה.
המושג "זכות" מתקשר עם הנפקה חדשה של מניות ו/או ני"ע אחרים לצורך גיוס הון נוסף מבעלי המניות של החברה. תופעה זו הינה בניגוד למה שקורה בעת חלוקת דיבידנד - החברה מחלקת דיבידנד/הטבה לבעלי מניותיה ולא מגייסת מהם הון.
ברגע שבעל מניות בחברה רוכש את הני"ע המוצעים לו בדרך של הנפקת זכויות, הוא מונע מעצמו מצב של דילול הון וקיטון בבעלותו בחברה.
הזכות לרכישת מניות חדשות (או ני"ע אחרים) במחיר "זול", ניתנת לבעל מניות קיים ביחס לכמות מניות המוחזקת כבר על ידו.
לזכות לרכישת מניות במחיר מועדף, יש ערך כספי הניתן לחישוב. מכאן, מכיוון שזכויות ניתנות להעברה בדרך של מכירתן בבורסה, אפשר לקבוע להן ערך כספי בפועל. הערך הכספי של יחידת זכות, הוא מחיר השוק הנקבע לה בעת המסחר בזכויות בבורסה.
כל הנפקה או הצעה של זכויות מאופיינת במרכיבים הבאים:
א. יחס הנפקת הזכויות
משמעותו, כמה מניות מוחזקות מעניקות זכות לרכישת מניה חדש (לצורך פישוט ההסבר, נניח שהזכות היא לרכישת מניה חדשה. עקרונית, הזכות יכולה להתבטא בנייר ערך אחר או ביחידת זכות המורכבת ממספר סוגים של ניירות ערך).
כאשר בעלי ההון בחברה הינם בעלי ני"ע המירים ולא בעלי מניות, יחס הזכויות לגביהם נקבע עפ"י מידת שליטתם העקיפה במניות החברה (באמצעות אותם ני"ע המירים - הסבר מפורט יבוא בהמשך), בהתאם ליחסי המימוש/המרה במניות החברה.
ב. שער הנפקה
שער ההנפקה או שער הניצול הוא המחיר שמחזיק המניות צריך לשלם עבור מימוש הזכות - עלות המניה החדשה.
ג. סוג ניירות הערך בזכות
לעיתים, המניה החדשה המוצעת ו/או ני"ע אחרים המוצעים כ"זכויות", אינם זהים למניה/ ני"ע המוחזקים.
ד. יום האקס ל"זכויות"
היום בו המניות וני"ע קיימים אחרים, נסחרים ללא זכאות לרכישת הזכויות. ניירות הערך הקיימים מתואמים בשערם (או בצורה אחרת), ונסחרים בשער בסיס אקס זכויות (בעיתון הבורסה, ליד השער תופענה האותיות ב"ז = בלי זכויות).
ה. יום המסחר ב"זכויות"
שבועיים לאחר יום האקס "זכויות", נערך יום המסחר בזכויות ("הזכויות" נסחרות יום אחד בלבד) בו ניתן למכור ולקנות בבורסה את הזכויות.
שער הבסיס לפתיחת המסחר בזכויות הוא סך שווי השוק של הניירות המתקבלים מיחידת הזכות בניכוי עלות ניצולה (התשלום עבור רכישת הניירות במחיר מופחת - שער הניצול/שער ההנפקה).
ביום המסחר בזכויות, מותרת תנודת שער בלתי מוגבלת בשער הזכות והפקודות הניתנות (מכירה/קניה) חייבות להיות מוגבלות במחיר.
כאשר הזכות ניתנת חינם לבעלי המניות (כתבי אופציה, למשל), אזי לא מתקיים יום מסחר ב"זכויות" מכיוון שממילא אין במה ל"סחור".

מרגע הכרזת ההנפקה בדרך של זכויות, עומדות בפני מחזיק המניה שתי אפשרויות:
א. למכור את המניה עד היום הקובע בשער המגלם בקרבו את הזכאות להנפקת הזכויות. במקרה כזה, מתבטלת זכותו של מחזיק המניות לרכוש את הנפקת הזכויות במחיר המופחת ולהנות מההטבה הגלומה בה.
ב. להחזיק במניות לפחות עד לסיומו של היום הקובע (משמע, הוא ימכרן החל מיום האקס), דבר שיקנה לו את הזכות לרכישת ני"ע החדשים בהנפקת הזכויות.
עם קבלת החלטה כזו, נפתחות כמה אפשרויות בפני המשקיע והן:
1) מכירת הזכויות בבורסה ביום המסחר בזכויות וקבלת התמורה הכספית עבור הוויתור על ניצול הזכויות.
2) מימוש/ניצול הזכות לרכישת ני"ע החדשים. זאת ניתן לעשות במהלך כל התקופה מיום ה"אקס זכויות" ועד למחרת יום המסחר בזכויות.
3) מכירת חלק מהזכויות על מנת לממן את עלות ניצול הזכויות הנותרות באופן שהמשקיע לא "יוציא כסף מכיסו".


סיכום
לאחר שראינו את סוגי ההטבות השונות וכיצד הן משפיעות, ניתן לומר שלהטבות ישנם שני היבטים:
1. היבט החברה.
2. היבט המשקיע.
יש משמעות רבה לסוג ההטבה, באם מדובר בדיבידנד מזומן או במניות הטבה או בהנפקת זכויות. חלוקת דיבידנד במזומן ע"י החברה פירושה הוצאת מזומנים מקופת החברה וזיכוי חשבונות העו"ש של בעלי המניות. החברה מבטאת משיכת כספים אלה במאזנה, ע"י הקטנת סעיף "רווח שלא חולק" או "דיבידנד לחלוקה" בדו"ח יעוד רווחים בצד התחייבויות. בצד הנכסים יקטן סעיף מזומנים באותו גודל.
עם מתן בטוי זה בספרי החברה, ברור שגם ערך המניות קטן ועקב זאת מבצעים תאום שער. דבר נוסף הקשור לחלוקת דיבידנד הוא היבט המיסוי. החברה משלמת מס על רווחיה והדיבידנד משולם מרווחי הנטו שלה. המס המנוכה במקור בעת תשלום הדיבידנד לבעלי המניות הוא מס נוסף בשיעור מירבי של 25% (ועוד 5% היטל על שיעור המס). בעלי המניות מקבלים דיבידנד נטו. מבחינתם, זיכויי הדיבידנד הינם תקבולים תקופתיים המבטאים את הערכתם וצפייתם לרווחיות החברה.
תשלומי מס אלה מהווים מחסום כלשהו בעת החלטה על חלוקת דיבידנד במזומן, אם בכלל, ובאיזה שיעור.
בעלי ני"ע המירים של החברה אינם זכאים לדיבידנד בעת חלוקתו. לעומת זאת, בעת חלוקת מניות הטבה בפועל, כמות המניות גדלה לכל מחזיק מניות בשיעור החלוקה המוכרזת כך, שיחסיות השליטה בחברה של בעלי המניות בחברה, איננה משתנה. (נכון כאשר החלוקה היא סוג לסוגו ולא כאשר בעלי מניות נחותות מקבלים הטבה במניות עדיפות).
מבחינת מאזן החברה, בעת חלוקת מניות הטבה היא מבצעת בספריה רישומים בצד ההתחייבויות בלבד - שינויים הוניים. סעיף הון מניות גדל וסעיף הוני אחר כמו "רווח שלא חולק", "קרן שערוך" וכו', קטן באותו שיעור.
בטווח הקצר, השווי הנכסי של בעל מניות נותר בעינו. אולם, אם החברה תמשיך באותה מדיניות לאורך זמן של חלוקת הרווחים כדיבידנד במזומן בשיעור קבוע, אזי מצבו ישתפר בעתיד.
הטבות ע"י הנפקת זכויות זה כבר אופרה אחרת. כאן כיוון הזרימה הוא הפוך - מבעלי המניות וני"ע אחרים של החברה אל החברה עצמה. הזכות שבהנפקת זכויות היא לבעלי המניות אשר מקבלים עדיפות ראשונה לרכישת מניות/ני"ע חדשים של החברה, ביחס לציבור משקיעים אשר איננו מחזיק במניות החברה. בכך, בעלי המניות יכולים למנוע מעצמם מצב של דילול אחזקותיהם בחברה אילו הציבור הרחב היה משתתף בהנפקה. עדיין נותרת האפשרות למי שאיננו מעוניין לנצל זכות זו למכור אותה בבורסה ולקבל את תמורתה הכספית.
פרט חשוב נוסף שכדאי לזכור הוא שכל ההטבות אינן "ממש הטבות". למעשה ראינו שלכל אורך הדרך, ערכו הכספי של תיק ני"ע לפני ההטבות ולאחריהן איננו משתנה כלל. מה שכן משתנה הוא ההרכב הפנימי/החלוקה הפנימית של התיק. במידה וישנם שינויים הרי הם תוצאה של עמלות (בכל החישובים התעלמנו מהן) ושינויים בשערי הבורסה של ניירות הערך של החברה.