סיכון וסיכוי הינם שני מושגים הכרוכים זה בזה, ובדרך כלל ככל שגדל האחד כך גדל גם משנהו, כלומר, סיכוי לרווח ריאלי גדול טומן בחובו גם סכנה לשחיקה ריאלית של ההשקעה.
אנו מחלקים את ההשקעות ל"סולידיות", כאלו שהתנודתיות הצפויה בהן נמוכה ול"אגרסיביות". ככלל, השקעה במניות נחשבת לאגרסיבית יותר והשקעה באגרות חוב נחשבת לסולידית יותר, אחוז המניות בתיק שלנו ביחס לאגרות החוב יקבע את רמת הסיכון של התיק. ואולם כדאי לשים לב ולהימנע מכמה מוסכמות שטחיות: מניות נחשבות אומנם ל"אגרסיביות", שכן אין להן עוגן הצמדה פורמלי המייצב אותן כמו שיש באגרות חוב. אבל בין סוגי המניות השונות יש דרגות שונות של "אגרסיביות". ישנם סוגי איכות רבים במניות, וכמה מהן שיש להן פרמטרים כלכליים ובורסאיים איתנים ומבוססים, צפויות ליציבות גם בשוק סוער, או לסיכויי השתקמות מהירים. לעומת זאת בחירה לא נכונה (בדיעבד) בין אג"ח צמודות למדד לבין אג"ח צמודות למט"ח בעיתות מסויימות, או בין סוג מטבע חוץ אחד למשנהו, גם כשמדובר במטבעות מובילים כמו דולר או מרק גרמני, עשויה להיות תנודתית מאד.
עוד גורם המשפיע על הסיכון בהשקעות באג"ח הוא טיב המנפיק (ממשלת ישראל לעומת חברה לא יציבה). ולסיום, גם לטווח ההשקעה השפעה על רמת הסיכון: למניה, גם ספקולטיבית, סיכון נמוך יותר אם יש אפשרות להתמיד בהחזקתה לאורך זמן, מכיוון שבחודשיים או שלושה יכולה להתרחש בשערה ירידה דרסטית, וכשההחזקה מתמשכת, זו תביא אולי, לשינוי נגדי.

רמת הנזילות
שיקול נוסף שיהיה עלינו לקחת בחשבון הינה מידת הנזילות הנחוצה לנו. "נזילות" משמעה היכולת לממש מיידית את ההשקעה. פק"מ (פקדון שקלי קצר מועד), או קרנות נאמנות הם דוגמאות לנכסים נזילים. כנגדם קיימות קופות גמל (במרבית המקרים) או תוכניות חסכון סגורות לפעמים לפרקי זמן ארוכים, או שניתן לצאת מהם רק בנקודות זמן מוגבלות אשר הן מרוחקות זו מזו. לפעמים ניתן "לשבור" מכשיר השקעה סגור, אך תמורת עלות הפוגעת בתשואה ואף בקרן, ומבטלת את כדאיות המהלך (למעט מצבי חירום).
תיאורטית, דורש המשקיע פיצוי עבור אי-נזילות. תכניות החסכון מבטיחות תשואה ידועה ובכך הן יוצרות ודאות ומקטינות סיכון. בכלל, ככל שהטווח למימוש מתרחק, כך גם התשואה המבוקשת גבוהה יותר. אך כל זאת ברובד התיאורטי: לא פעם נוצר מצב שבו לאג"ח קצרות תשואה לא פחותה מזו של הארוכות בשוק המדד, או שלאג"ח נזילות תשואה דומה לזו של תכניות חסכון לטווח דומה.
עוד כמה נקודות שכדאי לזכור:
א. ישנן אג"ח המציעות פדיון בחלקים (למשל: חמישית מהשווי כל שנה מהשנה הרביעית ועד השמינית). כאן יש לחשוב על זמן ממוצע לפדיון ולהתייחס לתזרים המזומנים הצפוי.
ב. קופות גמל אינן סגורות ל15- שנה, אלא ל15- לכל היותר! אצל קשישים או בקופות שכבר קיימות, גם אם אין נזילות הרי שלפעמים היא קרובה מאוד, יחסית! כך גם ביתר הנכסים הסגורים שכבר יש להם משך חיים: פקדונות בשקלים לטווח ארוך או תכניות חסכון ותיקות.
בעיה נוספת הקשורה לענין הנזילות, היא נזילותם התיאורטית בלבד של כמה סוגי השקעות. ישנן אג"ח "סחירות" שאין להן קונה, או מניות שאין להן ביקוש, בסכומים גדולים. בגלל חוסר הסחירות, כאשר אנו מציעים כמות גדולה מן האג"ח או המניה למכירה, הסחורה נמכרת רק בירידת שער גדולה או אפילו אנו עלולים להיתקל בתגובה של מוכרים בלבד מחוסר קונים, מצב כזה עלול לגרום לנו נזקים בעת מימוש. "כמות גדולה" יכולה להתבטא גם בכמה אלפי דולרים של שווי! ההיבט הפרקטי הזה חשוב מאוד בבחינת נייר ערך לפני רכישתו או בתכנון מימוש. לא פעם מי שבא למכור ני"ע בלתי סחיר נפגע קשה בשער שהוא מקבל. הדרך הפרקטית היחידה לנסות ולמנוע זאת היא לחפש קונה מחוץ לבורסה (עוד בנושא הסחירות בהמשך).

אופי התשואה
ישנם שני סוגי תשואה עקרוניים: ידועה ובלתי ידועה. אופי זה של התשואות נגזר בדרך כלל מן הריביות שיכולות להיות קבועות או משתנות. אלמנט זה הינו רב משמעות בתכנון השקעה, והוא מחדד את חשיבותן של ההנחות המקדימות ומבטא את עקרון אי הודאות החלקית בכל מבנה תיק. הדוגמא הקלאסית היא כשמשווים שתי אג"ח דולריות לאותו טווח: האחת עם ריבית קבועה והשניה עם ריבית בגובה ליבור + x, הידועה רק בנקודת ההתחלה. ניתן להעריך את הליבור ולאמוד אותו, אך התשובה לגבי התשואה המירבית תהיה רק לאחר מעשה. לכן אין משמעות למושג של תשואה "גבוהה" או "נמוכה", אלא לשאלה: גבוהה או נמוכה ביחס לאיזו אלטרנטיבה! ועם זאת, לא תמיד גובה התשואה הוא החשוב למשקיע. יש החפצים לקחת התקבול הצפוי מבלי להתחשב באלטרנטיבות, ולעומתם כאלו הגורסים שריבית ניידת שומרת אותם בקו גובה אחד עם השוק, טוב או רע, ודווקא זה עדיף בעיניהם.

תזרים מזומנים
חשוב לקחת בחשבון את תזרים המזומנים וצורכי המימוש של תיק ההשקעות שלנו. קיימים תיקי השקעות סטטיים, שבהם לא צפויה משיכת כסף או הזרמתו. לעומתם, תיקים רבים גדלים או קטנים בתכיפות. גם כאן יש להבחין בין שתי אפשרויות. האחת: תנועה קצובה וקבועה (משיכת רנטה למחיה, או: הפקדת תקבול משכר דירה). השניה: הפקדות או משיכות חד-פעמיות (למשל, מכירת נכס או נסיעה לחו"ל). מדובר בדרך כלל בסכומים גדולים ואף על פי כן התופעה נוגעת, בסופו של דבר, למרביתם של תיקי ההשקעות.

סטטוס מיסויי
כאשר מדובר במשקיע פרטי, גם אם תיק ההשקעות הינו מורכב, הרי בעיות מיסוי ההשקעה הינן סטנדרטיות ומכוסות (יש ניכוי מס סופי במקור על ריביות האג"ח וכד'). עם זאת, כאשר המדובר במשקיע שהוא חברה בע"מ או גוף שיש לו פטור ממס, חשוב לזכור: משקיע פטור-מס מתעניין בתשואות ברוטו ולא נטו של אג"ח (בד"כ אין לו נטייה להשקיע במניות) וכל תכנון ההשקעה שלו, ביחוד ברמה הפרטנית, חייב להיות תחת זוית הראיה הזו. יש גם לשים לב אם מדובר ב"ברוטו להחזקה" (מלכ"ר רגיל) או "ברוטו לקניה" (משקיע שהוא קופת גמל וכד'). יש לזכור: לא אחת נוצרים מצבים שבהם אג"ח מסוימת נחותה בתשואת הנטו שלה ועדיפה בתשואת הברוטו (או להיפך), מה שיוצר פער טעמים בין קונים למוכרים פוטנציאליים ומוליד אפשרויות נוחות לשינוי פוזיציות כפי שמתבקש.

כמה בעיות יסוד
לפני שאנו עוברים לבחון את הקריטריונים להשקעה כדאי להיות ערים לכמה בעיות יסוד המתייחסות לטקטיקת הפעולה ולסיטואציות השוק. בחינת אפיק השקעה (מניה, אג"ח או פקדון שיקלי) מעלה את שאלת התשואה הצפויה בו. כאן יש להתייחס לכמה אלמנטים:
א. ישנה תשואה צפויה לקנה המידה (למשל: המדד עצמו או הדולר עצמו) ולצידה תשואה צפויה לני"ע הצמודים לאותו קנה מידה. רוצה לומר: אג"ח מט"חיות לא יעלו בהכרח באותה מידה שבה יעלו המדד או הדולר. זכור: אינך משקיע בקנה המידה, אלא בני"ע המתייחסים אליו.
ב. קשה לבנות אומדנים, אבל זהו הכרח. גם אם אינך כלכלן אנליסט מתוחכם ובעל מחשבה אוטונומית, הרי שבדרך כלל תמצא בעיתונות הכלכלית הערכות מסודרות לגבי תחזיות. גם כשאתה מאמץ אותם, קרא אותם מתוך גישה ביקורתית, ודאג להבין את מערכת הנימוקים שלהם.
ג. טווח הזמן חשוב. תמיד קל יותר להעריך לטווח של חודש או שלושה מאשר לטווח של שנה.
ד. זכור שבאופן רשמי כל אומדן הוא נזיל ורופף, אך באופן מעשי ישנם אפיקים או מצבי זמן שבהם רמת הסבירות למעשה גבוהה יותר. כך, למשל, ערב פיחות שכמעט ברור שיתרחש. ועם זאת: תמיד, תמיד יש הפתעות!
ה. עיקר הבעיה הוא בבחירת האפיק העדיף וביחס הנדרש בין האפיקים השונים. בנושא היחס נדון בהמשך הפרק. אם לתמצת אותה, הרי שיש ליצור הערכה לגבי העדיפות הצפויה של, נניח, אפיק צמודי המדד על פני אפיק צמודי המט"ח או השקלים, או מניות הנדל"ן ומידת הסבירות שהדברים אכן יתרחשו. נוצר כאן מעין אבסורד, שכן אתה נאלץ להגיע להצגת מצב כאילו מתמטית מדויקת, כאשר רמת הדיוק בעייתית ומושפעת מהמון משתנים והתייחסויות סובייקטיביות. עם זאת, השורה האחרונה של כל השקעה נבונה הינה קבלת החלטה קונקרטית וכך גם במישור של העמדה שאתה נוקט ביחס להתנהגות המרכיבים בשוק ההון. אין ברירה.